תיאטרון במוזיאון
כחלק מהביקור במוזיאון, אנו משלבים מונולוגים תיאטרליים, הצגות יחיד והצגת מקור מלאה. אנו
מאמינים ששילוב תיאטרון במוזיאון מעמיק את זיכרון השואה ויוצר גשר בין העבר להווה; סיפורים אישיים
מומחזים מציפים את לבטיהם ובחירותיהם של אלה שחיו אז, ותורמים לחוויית למידה משמעותית.
הצגות ביד לילד
ריקוד השמחה והעצב
"אימא שלי היא אישה עצובה... אך בעצם היא לא... היא חייכנית, היא שמשית" (מתוך עדותה של לאה פריד)
ריקוד השמחה והעצב – הצגת יחיד לפי ספרה של שורדת השואה לאה פריד, שעדותה מוצגת בתערוכת 'הילד היהודי' בשואה ביד לילד. בהצגה נחשפות דרכי התמודדותה של ילדה שבשואה הוסתרה במנזר בזהות שאולה. ההצגה מעלה סוגיות בנושא זיכרון, התמודדות עם אובדן ובדידות.
פי מאה יותר טוב להיות ילד
"לו הייתי יודע אז, בכלל לא הייתי רוצה להיות גדול. פי מאה יותר טוב להיות ילד" (יאנוש קורצ'אק)
פי מאה יותר טוב להיות ילד – הצגה המתמקדת בחייו של יאנוש קורצ'אק וביצירתו מנקודות מבטם של שניים: ילד שהיה חניך בבית היתומים, וסְטֶפַניְהָ ויִלְצִ'ינסְְקָה שותפתו המרכזית של קורצ'אק בניהול בית היתומים ובעשייה החינוכית. ההצגה מועלית בחלל יאנוש קורצ'אק שבמוזיאון 'יד לילד', והתערוכות כמו קמות לתחייה דרך הסיפורים שהיא מעוררת.
אברמל'ה הילד משם
"הילד הזה, אברמל'ה, נראה כל כך רזה, כאילו שקוף לגמרי"
הצגת יחיד על פי ספרה של תמר ברגמן – 'הילד משמה', המספרת את סיפור קשיי השתלבותו של ילד שורד שואה בשם אברמל'ה, בחברת הילדים הקיבוצית בימיה הראשונים של המדינה. ההצגה מעלה סוגיות אוניברסליות של קבלת ה'אחר' בחברה וילדות בצל מלחמה.
שילוב מונולוגים תיאטרליים בהדרכה
הטי פאוטה
סיפור על הצלה
נתוודע לסיפורה המרגש של חסידת אומות עולם האטי פאוטה, במונולוג מעורר ההשראה שבו השחקנית מארחת את הקהל ב"ביתה". היא מספרת על פועלה במחתרת שבמהלך הכיבוש הנאצי בהולנד חילצה עשרות ילדים יהודים והצילה את חייהם. השחקנית נעה בין העבר להווה ומספרת על הקשיים בחילוץ הילדים והצורך למצוא עבורם בית בטוח. לבסוף המונולוג מעלה דילמות וקונפליקטים שעמדו בפני אלה שפעלו עבור אחרים תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם.
יורם הרפז
ילדות בקיבוץ לוחמי הגטאות
בתערוכה מרגשת לזכר מייסדי המקום, נשב סביב שולחן שעליו ספרים עבי כרס המביאים את עדויות המייסדים. במונולוג המבוסס על ספרו של יורם הרפז 'ילדי מעיין', ניחשף לסיפורם של בני הדור השני שגדלו בקיבוץ. המונולוג מתאר את הפער בין רצונם של בני הדור השני להיות כשאר בני גילם הישראלים, לבין מייסדי המקום, שורדי השואה, שביקשו לזכור ולהזכיר את העבר. בהומור ובקלילות מתוארים קשיים, קונפליקטים ורצונו של הדור הצעיר "למרוד" במציאות בקיבוץ.
צביה לובטקין
ישיבת ספטמבר 1942
"ישבנו יחד כמה עשרות חברים שנותרו בחיים, היינו משפחת אבלים אחת גדולה".
לאחר האקצייה הגדולה נותרו בגטו ורשה רק עשרות אלפי יהודים. מנהיגי תנועת הנוער 'דרור' התכנסו בקיבוץ השומר הצעיר ברחוב מילא 63 על מנת לדון בדרכי הפעולה העומדות בפניהם. המונולוג מציף קונפליקטים שעמדו בפניהם – כיצד לפעול לאור המצב החדש שנוצר בגטו? האם לצאת לפעולה מאורגנת או לבצע פעולת התאבדות הרואית? המונולוג מסופר מנקודת מבטה של צביה לובטקין ומביא את הקולות והדילמות שעלו בקרב אותם צעירים ערב סיומו של הגירוש הגדול בגטו.
אנטק צוקרמן
התנגדות ינואר 1943
ב־18 בינואר 1943, שוב נכנסו הגרמנים לגטו במטרה לגרש את היהודים שעוד נותרו בגטו. הארגון היהודי הלוחם החליט להתנגד ולראשונה גם להגיב בלחימה בנשק מול הגרמנים. המונולוג מתאר את יומם הראשון של קרבות ינואר ומסופר מנקודת מבטו של יצחק (אנטק) צוקרמן, ממנהיגי האי"ל שלחמו בגטו. ההצגה כמו יוצאת מהמיצג בתערוכה ומביאה אל הבמה את הרגעים הראשונים של הלחימה, את השעות שלאחר מכן, ואת ההשפעה שהייתה לפעולת ההתנגדות בקרב יהודי גטו ורשה בעת ההיא.
פאני סולומיאן
אשת רפואה בפרטיזנים
תערוכת 'יזכור' השוכנת בסמוך לארכיון חושפת בפני הקהל פריטים מקוריים מתקופת השואה שהובאו למוזיאון. אחד מהם הוא כלי לטיפול רפואי ומראה שהיו שייכים לרופאה הפרטיזנית פאני סולומיאן. במונולוג המבוסס על סיפור, אנו מקבלים הצצה לסיפור הישרדותה ולהחלטתה להצטרף לפרטיזנים וללחום ביערות; על הקשיים והאתגרים כאישה מול רוב גברי ועל יכולתה לאלתר דרכי טיפול בפצועים בתנאי השטח. המונולוג מעלה דילמות ודרכי התמודדות של פאני באותה תקופה.
פרידל דיקר ברנדייס
אמנית | מחנכת | מטפלת
"יש להתבונן בצבעונית של המציאות גם אם היא נתונה בשחור לבן"
המונולוג פותח צוהר אל חייה של פרידל דיקר־ברנדייס: ציירת ואומנית באוהאוס, שגורשה לגטו טרזיינשטט מגרמניה. היא פיתחה שיטות הוראה ששילבו בין אומנות לטיפול באמצעות ציור, ובחוגי הציור שיזמה עבור נערות בגטו עודדה אותן לצייר את אשר על ליבן. מונולוג זה הוא חלק מהסדנה 'כי פרפרים אינם חיים בגטו', הקושרת בין חלל הוויטרז'ים לבין ציורי הילדים מגטו טרזין.